# הסיפור של ר׳ מקרני שומרון: פונדקאות, אמונה ושמירת היריון

> ר׳, אמא דתייה לשלושה מקרני שומרון, מספרת על השאלה לרב, על שתי החזרות שלא הצליחו, על שישה שבועות במיטה ועל הקשר עם ההורים שבחרה להשאיר קטן.

מקור: https://beten-melea.co.il/blog/r-story-karnei-shomron/
נושא: סיפורים אישיים
פורסם: 2026-11-07
כותבת: נועה, פונדקאית לשעבר ומלווה נשים בדרך (בטן מלאה לב)

את ר׳ הכרתי לפני כמה חודשים, כשכתבה לי הודעה קצרה: "הסיפור שלי לא דומה לשלך, אבל אולי מישהי צריכה לשמוע גם אותו". היא צדקה. ישבנו שלוש שעות במרפסת שלה בקרני שומרון, עם קפה שחור ועוגת שמרים, ואני בעיקר הקשבתי.

היא ביקשה שאכתוב רק את האות הראשונה של השם. ביישוב שלה לא כולם יודעים, וככה היא רוצה שזה יישאר. שיניתי גם כמה פרטים מזהים. כל השאר במילים שלה.

## "לא חיפשתי את זה. זה מצא אותי"

אני בת 34, אמא לשלושה, סייעת בגן. בעלי מורה. אנחנו משפחה רגילה לגמרי, כזו שמסתדרת אבל סופרת כל חודש.

חברה מהאולפנא סיפרה לי על זוג שהיא מכירה. האישה, מ׳, עברה שש שנים של טיפולים, ובסוף, אחרי סיבוך קשה, כרתו לה את הרחם. היא הייתה בת שלושים. החברה שלי לא ביקשה ממני כלום. היא רק סיפרה, כמו שמספרים על צרה של מישהו.

באותו לילה לא נרדמתי. שלוש לידות קלות היו לי. הרגשתי שקיבלתי משהו בחינם, ושיש מישהי שמשלמת עליו מחיר שאי אפשר לתאר.

## השאלה לרב

אצלנו לא עושים דבר כזה בלי לשאול. הלכנו יחד, בעלי ואני, לרב של הקהילה. חשבתי שהוא יגיד כן או לא. הוא לא אמר אף אחד מהם.

הוא ביקש שבועיים. שאל על המצב הרפואי שלי, על הילדים, על מה שבעלי מרגיש באמת. כשחזרנו אליו הוא אמר שיש על מי לסמוך מבחינה הלכתית, שיש כמה דברים שצריך להקפיד עליהם, ושההחלטה שלנו. ואז הוסיף משפט שאני נושאת איתי:

> "אל תעשי את זה כדי להיות צדיקה. תעשי את זה רק אם את יכולה לעשות את זה בשמחה."

## בעלי, והכסף

בעלי לא התלהב. הוא לא התנגד, אבל ראיתי שקשה לו. הוא פחד ממה שיגידו בבית הכנסת, ופחד עליי. מה ששינה אותו היה הפגישה עם מ׳ ועם בעלה. בדרך חזרה הוא שתק חצי שעה, ואז אמר: "אם זו הייתה את, הייתי רוצה שמישהי תסכים".

ואני לא אתבייש להגיד: גם הכסף היה שיקול. היינו במינוס קבוע, ועם משכנתה שחנקה אותנו. הרב אמר לי שאין בזה שום פגם, ושמותר לאדם לקבל שכר על טרחה כזו. לקח לי זמן להאמין לו.

## הוועדה, ושתי פעמים שלא הצליחו

את הוועדה במשרד הבריאות עברתי בקלות יחסית. שאלו אותי הרבה על האמונה, ועל מה יקרה אם משהו ישתבש. עניתי שאני לא יודעת מה יקרה, אבל שאני יודעת עם מי אתייעץ. נראה לי שזו הייתה התשובה שהם חיפשו.

ואז התחילו הטיפולים. ההחזרה הראשונה לא נקלטה. גם השנייה לא. אחרי השנייה רציתי לעצור. הרגשתי שאני מאכזבת אותם, שהגוף שלי, שתמיד עבד, פתאום בוגד. מ׳ התקשרה אליי באותו ערב. היא, שעברה שש שנים של אכזבות, ניחמה אותי. "את לא חייבת לנו כלום", היא אמרה. "תחליטי מה שטוב לך".

ניסינו פעם שלישית. היא נקלטה.

## שישה שבועות במיטה

ההיריון הזה לא היה דומה לשלושת הקודמים. בשבוע 28 התחילו צירים מוקדמים, והרופאה שלחה אותי לשמירת היריון מלאה. שישה שבועות במיטה, עם שלושה ילדים בבית וגן שמחכה לי.

כאן הבנתי בשביל מה יש הסכם. עורכת הדין שלי התעקשה בזמנו על סעיף מפורט לשמירת היריון, ואני חשבתי שהיא מגזימה. בזכות הסעיף הזה קיבלתי פיצוי על המשכורת, והגיעה עוזרת הביתה שלוש פעמים בשבוע.

וכאן גם גיליתי את היישוב שלי מחדש. עד אז ידעו רק מעטים. כשנעלמתי מהגן, השמועה עברה. אישה אחת אמרה לי במכולת משפט שלא אחזור עליו. אבל אחרי יומיים התחילה תורנות ארוחות. שישה שבועות לא בישלתי. חלק מהסירים הגיעו מנשים שהייתי בטוחה שמדברות עליי מאחורי הגב. הרבנית הגיעה בעצמה, עם מרק, וישבה אצלי שעה.

## הלידה

ילדתי בשבוע 37. בת.

ביקשתי מראש שרק מ׳ תהיה איתי בחדר, ושבעלה יחכה בחוץ. הם כיבדו את זה בלי שאלה. מ׳ החזיקה לי את היד כל הלידה, והיא זו שחתכה את חבל הטבור. את התינוקת הניחו ישר עליה.

אני לא החזקתי אותה באותו יום. חשבתי שככה יהיה לי קל יותר. למחרת, לפני שהשתחררתי, ביקשתי לראות אותה. מ׳ הביאה אותה אליי למחלקה. החזקתי אותה חמש דקות, בירכתי אותה, והחזרתי. אז בכיתי, ולא ידעתי להגיד על מה.

## השבועיים שאחרי

אני רוצה לדבר על זה, כי לא סיפרו לי. היה לי קשה. לא חרטה, לא געגוע לתינוקת. משהו אחר. הגוף אחרי לידה, והבית מלא ילדים, ובכל זאת ריק. בכיתי כמעט כל יום במשך שבועיים.

בעלי היה זה שאמר לי להתקשר למטפלת. בהסכם היו כמה מפגשים של ליווי רגשי אחרי הלידה, ואני תכננתי לוותר עליהם. הלכתי לארבעה. זה עזר יותר ממה שחשבתי.

## הקשר היום

כאן אני יודעת שאני שונה מנועה. אנחנו לא נפגשים. מ׳ שולחת לי תמונה ביום ההולדת של הילדה, וכרטיס ברכה לפני ראש השנה. אני עונה, ושמחה, וזה מספיק לי.

זו הייתה בקשה שלי, ואמרתי אותה כבר בפגישה הראשונה. רציתי לדעת שהיא גדלה באהבה, ולא רציתי להיות דודה. הם קיבלו את זה, וגם זה לא מובן מאליו.

## האם הייתי עושה את זה שוב?

גם ככה החוק מאפשר ללדת כפונדקאית רק פעם אחת, ואני שלמה עם זה. ההיריון הזה היה קשה, ואני לא מייפה.

אבל אני לא מתחרטת על יום אחד. סגרנו את המינוס. הילדים שלי ראו את אמא שלהם עושה משהו גדול. ויש בעולם ילדה בת שנתיים וחצי, שאמא שלה חיכתה לה שש שנים.

## מה ר׳ מבקשת להגיד למי שמתלבטת

- **אם את דתייה, תשאלי.** אל תניחי שאסור ואל תניחי שמותר. לכי לרב שמכיר אותך.
- **תתעקשי על ההסכם.** במיוחד על הסעיפים של מה קורה כשמשהו משתבש. אני חייבת לעורכת הדין שלי הרבה.
- **תגידי מראש איזה קשר את רוצה.** גם אם זה פחות ממה שההורים מקווים. עדיף אמת בהתחלה מאכזבה בסוף.
- **אל תוותרי על הליווי הרגשי.** גם אם את בטוחה שאת חזקה.
- **זה לא חייב להיות מושלם כדי להיות נכון.**

## ומילה ממני

יצאתי מהמרפסת של ר׳ עם מחשבה אחת: אין סיפור אחד של פונדקאות. [הסיפור שלי](/about/) היה מלא קרבה, שלה היה שקט יותר וקשה יותר, ושתינו עומדות מאחורי הבחירה שעשינו.

אם את רוצה להבין מה כתוב בהסכם ולמה הוא חשוב, כתבתי על זה ב[מאמר על התשלום והזכויות](/blog/surrogate-compensation-and-rights/). ועל הימים שאחרי הלידה יש עוד ב[מאמר על הצד הרגשי](/blog/emotional-side-of-surrogacy/).

ואם יש לך סיפור משלך, או שאלה שמציקה לך, [אני כאן](/contact/).

## שאלות נפוצות

### האם אישה דתייה יכולה להיות פונדקאית?

כן. יש נשים דתיות שעושות זאת, ורבות מהן מתייעצות קודם עם רב. לפי החוק האם הנושאת צריכה להיות בת אותה דת כמו האם המיועדת, ובוועדת האישורים יושב גם איש דת.

### מה קורה אם פונדקאית צריכה שמירת היריון?

הסכם טוב קובע מראש מה מגיע לה במצב כזה, כולל פיצוי על אובדן הכנסה ועזרה בבית. לכן חשוב לעבור על הסעיף הזה עם עורך הדין לפני החתימה.

### האם חייבים להישאר בקשר עם ההורים אחרי הלידה?

לא. יש פונדקאיות שנשארות בקשר קרוב ויש שמעדיפות קשר מצומצם. מה שחשוב הוא לתאם ציפיות מראש, ועדיף לכתוב את זה גם במסמך תיאום הציפיות.